דוד גרוס 23 לינואר 2022
בימים אלה (ינואר-2022) לאחר ההתקפה הכבדה על איחוד האמריות, ישראל צריכה להחליף דיסקט, לעזור לאמריות, להלחם יחד איתם כנגד החוחים ואולי גם עם איראן,אם היא תחליט להיכנס למלחמה בצורה ישירה. כל פעולה שתהיה פחות מזה תגרום נזק רב לישראל ולהרבה זמן.
צריך להתכונן למלחמה הזו ומהר, לכן צריך להעביר לאמריות מספר טייסות של מטוסי קרב, כלי טיס נוספים, סוללות של כיפת ברזל וכמובן צוותות ישראלים. אם נפעל בצורה נכונה ומשכנעת, יתכן שנמנע את שיגורם של טילים איראנים כנגד ישראל. אבל אם לא נעשה זאת, איראן תבין שאנו נמר של נייר והיא עלולה לשגר טילים עלינו ולהוכיח שהיא זו ששולטת במזרח התיכון.
אנחנו צריכים להבין שהמלחמה הגדולה מתקרבת וזה תלוי בנו אם אנו עומדים בפני "מלחמת השחרור-2" וזה אומר לחימה בישראל עם ערביי ישראל, עם ערביי איו"ש, עם החמאס והחיזבאללה, עם האוייבים במעגל החיצוני כמו איראן והחוחים ואם נפגין חולשה, גם עירק, מצרים וירדן עשויות להצטרף. נקווה שאנו חכמים מספיק בשביל לנטרל את הפצצה הזו, לפרק את החבילה הזו ולהילחם עם כל אחד מהמרכיבים שלה אחד אחרי השני.
מהמלחמה הזו לא ניתן לברוח. ב-67 יצאנו למלחמה וגם הפעם אין ברירה וצריך לצאת פעם נוספת למלחמה שאנחנו נתחיל בה.
אני חושב שאין לנו זמן לבצע את כל מה שאני כותב, אבל זה מה שהייתי רוצה לעשות.
אני מתייחס לפעולות כשלבים, אבל כולם צריכים להתבצע במקביל, בו-זמנית ומהר ככל האפשר.
שלב ראשון: - חיסול התשתית החבלנית של ערביי ישראל ואיו"ש.
תשתית חבלנית זו של מחבלים ואמצעי לחימה הינם סכנה ממשית לקיומה של מדינת ישראל. ראינו דוגמה ליכולתם בפרעות של 2021 וכיום הם מסוכנים פי כמה.
אם לא נטפל בבעיה הזו כעת, נמצא את עצמנו מהר מאד ב”מלחמת השחרור מס'-2", עם אוייבים מבית ומבחוץ.
שלב ראשון - פעולות מקדימות
1. יש לאפשר לצה"ל לפעול בכל תחומי ארץ ישראל בהתאם לדרישות מבצעיות.
2. צריך להגדיל את כוחו של משמר הגבול ע"י תוספת גדודים סדירים ובעיקר כוחות מילואים. מעבר ליתרונות הברורים של לוחמי משמר הגבול, יש להם בסיסים מסודרים וקל להם לקלוט כוחות נוספים.
יחידות מג"ב יקבלו ציוד משופר כגון: רכבי לחימה, נגמ"שים משודרגים, כלי נשק חדשים ועוד.
3. צריך להקים במהירות את גדודי ’המשמר הלאומי’ כפי שהציע האלוף חילווה, הייתי רוצה לראות 100 גדודים של חיילי חי"ר כאשר בכל גדוד 500 חיילים שנפלטו משירות המילואים, בחטיבות החי"ר שלהם, (לאחר גיל 38) אלו חיילים שיש לפניהם עדיין שירות ארוך, עד גיל 50, שנמצאים בכושר סביר ועם הרבה ידע שיוכלו להביא את גדודי ’המשמר הלאומי’ לכשירות מבצעית בזמן קצר. לוחמי ה’משמר הלאומי’ ידכאו כל נסיון להתפרעות כאשר כל האמצעים כשרים כולל ירי.
שלב שני: - הקמת מערך לדיכוי תמ"ס (תלול מסלול) של החמאס והחיזבאלה.
שלב שני - פעולות מקדימות:
תיכנון ויצור של ’שמיכות דיכוי תמ"ס’ ופריסתם באויר מעל אותם איזורים שמועדים לשיגור רקטות בדרום לבנון ורצועת עזה, כך שהם יהיו מוכנים לפגוע במערךהתמ"ס של האוייב כאשר הם יראו.
כל הפעולות המקדימות צריכות להתחיל מחר בבוקר. ביצוע הפעולות המקדימות של השלב הראשון והשני הם חובה לפני שתתחיל פעילות מלחמתית.
שלב שלישי: - שידרוג עוצמתו של חיל היבשה.
שלב שלישי – פעולות מקדימות
1. רכש של רכבי לחימה לחטיבות השריון.
2. שידרוג יכולות טנקי המרכבה.
3. שידרוג מערכי הארטילריה.
4. שידרוג מערכי החי"ר.
שלב רביעי: - מלחמה כנגד החמאס והחיזבאללה.
שלב רביעי – פעולות מקדימות
1. צה"ל צריך לכבוש את דרום לבנון ולקבוע את הגבול עם לבנון בנהר הליטאני. בנוסף, כל השטח עד לכביש ביירות דמשק יהיה תחת שליטה באש של ישראל שלא תאפשר את התחמשותם מחדש של אירגוני הטרור. זאת אומרת שאין הפסקת אש וצה"ל יפגע בכל מטרה צבאית שהוא יראה.
2. צה"ל צריך להשתלט על רצועת עזה, להשמיד את כל אנשי החמאס והגיאד האיסלמי והריסת כל התשתיות שלהם ברצועת עזה מעל ומתחת לאדמה. אין הפסקת אש כל מטרה צבאית תותקף, לאחר ניקוי השטח או שאנו נצא משם או שהם יצאו משם, עדיף שהם.
שלב חמישי: - להיות מוכנים להרחבת הלחימה למדינות העימות.
אני ארחיב על כל אחד מהשלבים בהמשך.
שלב ראשון: - לחימה כנגד המחבלים שבין ערביי ישראל ואיו"ש.
פרק ראשון: - לחימה עם המחבלים שבתוכנו.
לפני התחלת השלב הראשון יש לבצע מספר פעולות מקדימות והם:
1. יש לאפשר לצה"ל לפעול בכל תחומי ארץ ישראל וזאת בהתאם להחלטת שר הבטחון והרמטכ"ל שהם האחראים על בטחון המדינה.
2. צריך להגדיל את כוחו של משמר הגבול ע"י תוספת גדודים סדירים ובעיקר יחידות מילואים. מעבר ליתרונות הברורים של לוחמי משמר הגבול, יש להם בסיסים מסודרים וקל להם לקלוט כוחות נוספים.
יחידות מג"ב יקבלו ציוד משופר כגון: רכבי לחימה, נגמ"שים משודרגים, גיפים ועוד.
3. צריך להקים במהירות את גדודי ’המשמר הלאומי’ והייתי רוצה לראות 100 גדודים של חיילי חי"ר כאשר בכל גדוד ישרתו כ-500 חיילים שנפלטו משירות המילואים בחטיבות החי"ר שלהם, (לאחר גיל 38) ויש לפניהם עדיין שירות ארוך עד גיל 50 והם נמצאים בכושר סביר ועם הרבה ידע שיוכלו להביא את גדודי החי"ר לכשירות מבצעית בזמן קצר. לוחמי ה’משמר הלאומי’ ידכאו כל נסיון להתפרעות כאשר כל האמצעים יהיו כשרים כולל ירי.
את חיילי ’המשמר הלאומי’ צריך לצייד בכלי רכב ובכלי נשק מתאימים ואחרי שנחליט על המקומות שצריך לפרוס אותם, נחליט לגבי מיקום הימ"חים ומספר הגדודים בכל מקום. החיילים שישרתו בגדודים אלו יהיו מאותו איזור שבו הם יצטרכו לפעול כך שהמרחק מבתי המגורים לימ"חים יהיה קצר ביותר.
החיילים יצטיידו בנשק קל יחסית, רוס"רים ומקלעים שהם מכירים משירות המילואים הרגיל שלהם.
כלי הרכב יהיו נגמ"שי הזלדה שיעברו טיפול, שיפוץ או החלפה של מנועים, גירים ומזקו"מ. בנוסף הם יעברו שידרוג של המיגון כך שיעמוד בפני תחמושת קליעית בקליבר 7.62 מ"מ. שידרוג זה יעשה ע"י רפא"ל/פלסאן ויקבל עדיפות גבוהה. כל הזלדות יצויידו במקלעי 7.62 מ"מ ובמק"כים בקליבר 12.7 מ"מ או 14.5 מ"מ. גם משמר הגבול יצטייד באותם זלדות משודרגות.
אפשרות נוספת היא לרכוש ברוסיה ובמדינות מזרח אירופה, שמחליפים את מערכות הנשק הרוסיות שלהם בציוד מערבי, נגמ"שים מדגם בי.טי.אר-80 שאמורים להיות מוגנים מתחמושת קליעית בקליבר 7.62 מ"מ וחזית הרכב מוגנת מתחמושת קליעית בקליבר 12.7 מ"מ. כל הנגמ"שים שנקנה צריכים לעבור שיפורים ע"י התקנת מנועים חזקים יותר של 300 כ"ס, התקנת גיר אוטומטי והחלפת המזקו"מ מישן לחדש. שידרוגים אלו קיימים בנגמ"שי הבי.טי.אר-82. הנגמ"ש מופעל ע"י 3 אנשי צוות ונושא 7 לוחמים פורקים. גדודי ’המשמר הלאומי’ ומג"ב יצטרכו להתאים את עצמם לכיתות חי"ר של 7 לוחמים בלבד.
על הנגמ"ש מותקן צריח ובו מק"כ בקליבר 14.5 ומקלע 7.62 מ"מ מדגם פי.קי.טי. בחלק מהרכבים נחליף את המק"כ במקל"ר רוסי בקליבר 30 או 40 מ"מ. תמונה של הנגמ"ש למטה:
BTR-80 נגמ"ש רוסי מדגם
4. לאחר מימוש כל השלבים המוקדמים כפי שנרשמו למעלה נעביר את השליטה על איו"ש למג"ב כאשר פיקוד מרכז משגיח מאחור.
שלב שני: - דיכוי מערך רקטות התמ"ס (תלול מסלול) של החמאס והחיזבאלה.
ראש אמ"ן הנוכחי כתב, בהיותו ראש אגף מבצעים בצה"ל, מאמר שנקרא ’משמר לאומי’ ומאמר נוסף שנקרא "לשלול את הרקטות" וניתן לקרוא אותו בקישור למטה:
גם תא"ל ערן אורטל שעומד בראש המערכת שנקראת "מרכז דדו" כתב מאמר שנקרא "להדליק את האור ולכבות את האש" וקישור למאמר שלו למטה:
ישנם מאמרים נוספים בנושא זה שעיקרן הוא "איך מתמודדים עם ארטילריה תלולת מסלול-(תמ"ס)"
וניתן לקרוא אותם במגזין שנקרא "בין הקטבים" שהוא "כתב העת של צה"ל לאמנות המערכה" וקישור אליו למטה:
וגם אני הקטן רוצה להביע את דעתו בנושא זה.
סדר פעולות לדיכוי מערכי התמ"ס של החמאס וחיזבאללה.
2.1 פריסה מוקדמת של ’שמיכות דיכוי תמ"ס’ מעל רצועת עזה ודרום לבנון כך שאירגוני הטרור לא יוכלו להתערב במלחמה בארץ. בשלב מוחר יותר אולי נפרוס שמיכות דיכוי גם לאורך הירדן והגבול עם מצרים.
2.2. ’שמיכת דיכוי’.
את הרעיון אני לוקח מהמאמר של תא"ל ערן אורטל והרעיון הזה נקרא ’שמיכות דיכוי תמ"ס’, אני מוסיף לו את המילה ’ועוד’ כך שהמשפט שלי הוא ’שמיכות דיכוי תמ"ס ועוד’. התוספת ’עוד’ אומרת שאת היכולת הזו אפשר להפעיל גם מול חוליות נ"ט, שריון אוייב, ארטילריה, מיבנים, סיכולים ממוקדים, ואפילו בים.
המונח ’שמיכת דיכוי’ מתאר מצב שבו מעל איזור מסויים אנו מציבים באויר בגובה מסויים ’שמיכת דיכוי’, שלמעשה השמיכה הזו היא מקבץ של ’חימושים ממתינים’ שנמצאים באויר בנקודות שנקבעו מראש
ואמורים להשמיד את מערך התמ"ס של האוייב והיה והוא יצוץ וינסה לשגר רקטות או טילים. מידות השמיכה וכמות החימושים בשמיכה יותאמו לשטח שאנו רוצים לשלוט עליו.
לדוגמה: אם’שמיכת הדיכוי’ צריכה להיות מותקנת מעל צפון הרצועה והיא תהיה בגודל של 5 ק"מ על 3 ק"מ, וכל 0.5 ק"מ נתקין ’חימוש ממתין’, אזי יותקנו בשמיכה זו כ-60 ’חימושים ממתינים’.
אפשרות נוספת היא לייצר שמיכות סטנדרטיות בגודל של 1 ק"מ על 1 ק"מ ובכל יחידה יהיו מספר חימושים. את כמות השמיכות נתאים לשטח שאנו רוצים לשלוט עליו. יתכן שזה יהיה קל יותר להפעלה ושליטה מהאפשרות הראשונה. מספר השמיכות ומספר החימושים בשמיכה יהיו בהתאם למידע שיש לנו לגבי כמות המשגרים, הרקטות, הטילים, המרגמות או כל מטרה חשובה אחרת שיש לאוייב באותו איזור.
דוגמה לשמיכת דיכוי ולחימושים ממתינים ניתן לראות בקישור למטה:
כמובן שבשלב זה הווידיאו הוא לא מציאות אבל בהחלט ניתן לביצוע. יש לנו מספיק סוגי רקטות שניתן להרכיב על אחד מהם את הרוטורים, הרש"ק, את מערכת המחשבים, את מערכת הראייה וסימון המטרות. יכול להיות שנצטרך להתקין גם פנלים סולאריים לטעינת החימושים אלא אם השימוש בהם יעשה לזמן קצר. לגבי שיגור מהמטוס ניתן לראות דוגמה נחמדה בקישור למטה:
2.3 ’חימוש ממתין’.
החימוש הממתין הוא החימוש שמותקן בשמיכת הדיכוי, הוא בנוי מרקטה בקוטר 122 מ"מ, (זו הערכה בלבד מי שיבנה את החימוש יעשה את השיקולים שלו לגבי המידות של החימוש), והוא ניצב במטוס המטען ומשולח ממנו, הרקטה נופלת מהמטוס ופותחת מצנח שמאט את נפילתה, לאחר מכן החימוש פותח 4 זרועות שנושאות 4 רוטרים, אחד על כל זרוע, שמיצבים ומניעים את החימוש לנקודה שהוקצתה לו בשמיכת הדיכוי.
המטוס המשגר יכול לשאת כמות גדולה של חימושים שמשולחים מהמטוס ובונים עי"כ את ’שמיכות הדיכוי’ שנפרסות מעל איזורים מסויימים שאנו רוצים לשלוט עליהם.
לרקטות אלו אני קורא ’רקטות תקיפה’ והם יתקפו את משגרי הרקטות וכל מטרה חשובה אחרת.
רקטות אחרות שנקרא להם ’רקטות יירוט’ יהיו בקליבר 70 מ"מ יתמחו בפגיעה והשמדה של רקטות ו/או טילים שנורו ע"י החמאס או החיזבאללה כאשר הם בשלבי הטיפוס ומהווים מטרה קלה לזהוי וליירוט.
רקטות אלו ישאו רב"ת שונה ’מרקטות התקיפה’.
מרגע הפעלתם, החימושים ממקומם בשמיכה, יחפשו מטרות כאשר כל חימוש סורק שטח שקוטרו 1 ק"מ, כאשר נמצאה מטרה, אחד מהחימושים שבשמיכה יופעל כנגדה. המידע לגבי מיקום המטרה וסוגה ישותף עם שאר החימושים בשמיכה וגם עם שמיכות קרובות, עי"כ ניתן יהיה לכוון לאיזור שבו ניראו המטרות, חימושים נוספים.
2.4 הצבת ’שמיכות דיכוי תמ"ס ועוד’ בשמיים.
השילוח של החימושים יעשה ממטוס מטען כדוגמת בואינג, הרקולס, אמ.די-76 וגם ממטוסי קרב כאשר הם נישאים מתחת לכנפי המטוס ומתחת לגוף.
בקישור למטה אפשר לראות את שיטת השילוח של החימושים ממטוס מטען, החימושים שנראים בקישור מתאימים לרקטות ויותאמו ל’חימוש ממתין’. השיטה הזו כפי שניראת בקישורים למטה יתאימו גם לכל מיני חימושים אחרים שיותאמו לתקיפת טנקים, שיירות, מבנים וכו'. כמו שהרעיון לתקוף את הרקטות בשלב הטיפוס הוא נכון, זה יהיה יותר מנכון לתקוף את מקומות הייצור, ההרכבה, נקודות השיגור והמקומות שמאחסנים בהם את המשגרים והרקטות.
אם נפרוס את ’שמיכות הדיכוי’ מעל האיזורים הנכונים לא נחשוש מהכמות הרבה של רקטות בידי האוייבים.
בקישור למטה שיטה לשלח את החימושים מהקרקע ומהים ע"י מטל"רים, להחזיק אותם באויר כשמיכת דיכוי ולהפעיל אותם כנגד מטרות שונות על הקרקע ובים. כך ניראת ’שמיכת דיכוי’:
לדעתי שיגור של שמיכות הדיכוי מול עזה יעשה ממטל"רים שימוקמו בצד שלנו לאורך הרצועה.
ואילו שמיכות הדיכוי בלבנון יעשו ברובם ע"י שיגור ממטוס מטען.
בקישור למטה שילוח ממטוס של מערכות לחימה כנגד שריון אוייב וגם פגיעה במכוניות ברחוב.
המערכת בקישורים אלו אולי לא קיימת במציאות, אבל השיגור של החימושים מהמטוס וממטל"ר הוא מעניין מאד ולדעתי ניתן לביצוע במיידי.
החימושים שיותקנו במטוס המטען יעמדו בשורות אחד אחרי השני כמו חיילים במסדר, כל שורת חימושים תתקרב לפתח השיגור והחימושים אחד אחרי השני ישולחו מהמטוס ויפלו למטה, בגובה מסויים יפתח המצנח ויאט את נפילתם, לאחר שהחימוש האט יפתחו הקירות של החימוש. הרוטורים יפתחו, יתחילו להסתובב ולייצב את החימוש באויר, בשלב הבא החימוש ינוע לנקודה שהוקצתה לו ב’שמיכת הדיכוי’.
לאחר מכן הלוחות הסולאריים יפתחו ויטעינו את החימושים כך שהם יהיו מוכנים להפעלה בכל רגע נתון.
All great ideas. The main questions are 4:
1. Cost: How much it will add to the budget? Is that realistic after a challenging year due to COVID and less support from Biden's group?
2. Politics: With the current government, none of it is relevant. The radical left (and some of the right-wing) volunteered to give back south Lebanon and Gaza (although strategically we see now that it was a huge mistake). Even with that, we still don't have a peace deal and many countries still boycott Israel.
3. Timing: With constant support from Iran and Qatar, it may be difficult to surprise them and take advantage.
4. Population: What you are going to do with all the locals after…